429סזורה-גליה פרדקין-מופע-סמינר הקיבוצים429
בשנה שעברה ראינו את המופע "מריפוסה"רעיון ובימוי גליה פרדקין שעסק בחוטים.הפעם היא מגישה לנו מופע בשם"סזורה" העוסק בבגדים.
הבגד הוא האדם.מקבלים אותו לפי הבגד ורק לאחר מכן מתרשמים ממנו בהמשך.הבגדים הם המלוים אותנו מהיום הראשון ועד האחרון.
כותבת גליה בתכניה"הבגדים היו חומרים שמוליכים אל הלא נודע ואל הלא מוכר"
אין זו הצגת תיאטרון במובן המקובל. זה יותר ערב מחול,תיאטרון תנועה,פנטומימה,מופע שלא נאמרת בו ע"י המשתתפים אפילו מילה אחת.
הכל בתנועה,הכל צבעוני מאוד.הכל משנה צורה בכל רגע.
חזיון מרהיב ביופיו-לא נודע ולא מוכר.
כל אחד על פי דמיונו יכול לראות בתמונות השונות הנוצרות מהבגדים המתנועעים כרצונו.הכל ענין של אסוציאציה סוביאקטיבית ביותר.כל פירוש שמישהו יתן על המתרחש על הבמה יהיה נכון.
אמנם יש רעיון מרכזי המרומז גם בשם ההצגה אך העיקר אינו הרעיון, התוכן, המסר, אם ישנו כזה ,אלא המראה, היופי האסטטי, ההמצאות הרבות מלאות הצבע ותנועה המהוות חגיגה לעין ולאוזן.לאוזן בגלל המוסיקה והעריכה המעולים שלה שעשה אבי בללי.היא היתה מקסימה ביותר,עדינה,שלוה.
עיצבה את התפאורה והתלבושות מיטל לוי.
בהכנסך לאולם רואה אתה תפאורה סטטית של גבעת בגדים צבעוניים המסודרים היטב,בגדים תלויים על קולבים בצידי הבמה,שתי עריסות תלויות על חבל ארוך.
עם תחילת ההצגה הכל מתחיל לזוז. גבעת הבגדים מקבלת חיים. היא מתחילה להתנועע .הבגדים התלויים בצדדים זזים. תוך כדי התנועה הבגדים יוצרים צורות שונות.אין פנים. רק בגדים חוץ מאחד עם מעיל ארוך הנראה כמקבץ נדבות והמלוה את המופע לכל אורכו כמשקיף על המתרחש.צבעוני מאוד.חי מאוד.מההרמה יוצאים דמויות מכוסות מכף הרגל ועד הראש בבגדים. אסטטי מאוד.נהדר.
תאורה נהדרת שעוצבה על ידי מאיר אלון המהוה חלק מצבעוניות המופע.
הכל מדוייק .כל תנועה מחושבת.כל בגד נעלם כשגומר את תפקידו על הבמה בדיוק ברגע הנכון.אין דמויות רק בגדים מתנועעים.
כל אחד מהמשתתפים משתמש בגופו כדי לתת חיים לבגד כדי לעצבו כדי שהוא יהיה הפעם העיקר.
יש חיים בעריסות. שני עוברים תלויים ההופכים לתינוקות.אמא דואגת לתינוק מלטפת אותו. הוא שותק .אהבת אם מגע של אם.
התינוקת השניה לא מטופלת על ידי האב. אינה זוכה לליטוף ומשמיעה קול כבכי.לבסוף גם הגבר מצליח להשקיט את התינוקת.לאיזון האם טיפלה בתינוק והאב בתינוקת.
בהמשך נולד התינוק .הכל פסטורלי עדין איטי שקט.
תזוזות בכל חלקי הבמה.נוצרות צורות מקסימות תמונות צבעוניות נהדרות .הכל מבלי שנראה פנים כל שהן אלא רק בגדים,בדים,צעיפים.
לאחר הלידה האדם כבול במסגרת החיים.הוא רץ,נופל. יש גם שמחה וגם צער.
האדם חי בזוגות.לפעמים גם חד מיניים.
מה פרוש השם של המופע.בעיני אין לו כל חשיבות אך ב1926 פרויד השתמש בשם סזורה לתיאור החתך שבאקט הלידה.
יש הפסקה ברצף.קטיעה חדה ואחריה המשך.הלידה קוטעת את מה שהיה לפניה ודבר חדש מתחיל.
15 הם משתתפי המופע.כולם תלמידי השנה השלישית של ביה"ס לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים.אין תפקידים מוגדרים למשתתפים.אין כאמור פנים.כולם מבצעים את המוטל עליהם בכשרון,במרץ בשמחה והתמדה.
לחלק מהם כושר גופני רב ורואים את הזיעה המכסה את גופם(דוגמה-יניב חן ואילון קורח הטובים מאוד).היחיד שפניו גלוים כל הזמן הוא אלעד אטיאס המרשים בתנועותיו האיטיות והמדודות.רוני דותן הרשימה כתינוקת הנולדת בעזרתו של נדב צדקה.מענין היה לראות את צורת פניו של רענן פז מתחת לשמלתה של נועה הופשטטר כעובר בבטן אימו.
קשה לציין את שמות כולם ואם צינתי מישהו אין זה אומר שהאחרים שלא צוינו לא היו בסדר.פשוט בגלל אופי המופע קשה היה לזהות בשמות פנים לא מוכרות לי.
בסוף כולם נכנסים לאקסטזה.שמחת החיים.הכל נמשך לפי הסדר. ממשיכים בקצב החיים כסדרו .
לראות או לא לראות:לא הכל מובן במופע.יש מרחב רב לדמיון אך הכל אורגינלי,מיוחד מענין יפה ואסטטי.מחול,פנטומימה,תנועה ,רעיון.הכל מקסים.מופע מרהיב הן ברעיון והן ביופי על הבמה.מומלץ בחום לראותו אם בהמשך יוצג מחדש.
נכתב על ידי elybikoret , 16/11/2008 16:14
בשנה שעברה ראינו את המופע "מריפוסה"רעיון ובימוי גליה פרדקין שעסק בחוטים.הפעם היא מגישה לנו מופע בשם"סזורה" העוסק בבגדים.
הבגד הוא האדם.מקבלים אותו לפי הבגד ורק לאחר מכן מתרשמים ממנו בהמשך.הבגדים הם המלוים אותנו מהיום הראשון ועד האחרון.
כותבת גליה בתכניה"הבגדים היו חומרים שמוליכים אל הלא נודע ואל הלא מוכר"
אין זו הצגת תיאטרון במובן המקובל. זה יותר ערב מחול,תיאטרון תנועה,פנטומימה,מופע שלא נאמרת בו ע"י המשתתפים אפילו מילה אחת.
הכל בתנועה,הכל צבעוני מאוד.הכל משנה צורה בכל רגע.
חזיון מרהיב ביופיו-לא נודע ולא מוכר.
כל אחד על פי דמיונו יכול לראות בתמונות השונות הנוצרות מהבגדים המתנועעים כרצונו.הכל ענין של אסוציאציה סוביאקטיבית ביותר.כל פירוש שמישהו יתן על המתרחש על הבמה יהיה נכון.
אמנם יש רעיון מרכזי המרומז גם בשם ההצגה אך העיקר אינו הרעיון, התוכן, המסר, אם ישנו כזה ,אלא המראה, היופי האסטטי, ההמצאות הרבות מלאות הצבע ותנועה המהוות חגיגה לעין ולאוזן.לאוזן בגלל המוסיקה והעריכה המעולים שלה שעשה אבי בללי.היא היתה מקסימה ביותר,עדינה,שלוה.
עיצבה את התפאורה והתלבושות מיטל לוי.
בהכנסך לאולם רואה אתה תפאורה סטטית של גבעת בגדים צבעוניים המסודרים היטב,בגדים תלויים על קולבים בצידי הבמה,שתי עריסות תלויות על חבל ארוך.
עם תחילת ההצגה הכל מתחיל לזוז. גבעת הבגדים מקבלת חיים. היא מתחילה להתנועע .הבגדים התלויים בצדדים זזים. תוך כדי התנועה הבגדים יוצרים צורות שונות.אין פנים. רק בגדים חוץ מאחד עם מעיל ארוך הנראה כמקבץ נדבות והמלוה את המופע לכל אורכו כמשקיף על המתרחש.צבעוני מאוד.חי מאוד.מההרמה יוצאים דמויות מכוסות מכף הרגל ועד הראש בבגדים. אסטטי מאוד.נהדר.
תאורה נהדרת שעוצבה על ידי מאיר אלון המהוה חלק מצבעוניות המופע.
הכל מדוייק .כל תנועה מחושבת.כל בגד נעלם כשגומר את תפקידו על הבמה בדיוק ברגע הנכון.אין דמויות רק בגדים מתנועעים.
כל אחד מהמשתתפים משתמש בגופו כדי לתת חיים לבגד כדי לעצבו כדי שהוא יהיה הפעם העיקר.
יש חיים בעריסות. שני עוברים תלויים ההופכים לתינוקות.אמא דואגת לתינוק מלטפת אותו. הוא שותק .אהבת אם מגע של אם.
התינוקת השניה לא מטופלת על ידי האב. אינה זוכה לליטוף ומשמיעה קול כבכי.לבסוף גם הגבר מצליח להשקיט את התינוקת.לאיזון האם טיפלה בתינוק והאב בתינוקת.
בהמשך נולד התינוק .הכל פסטורלי עדין איטי שקט.
תזוזות בכל חלקי הבמה.נוצרות צורות מקסימות תמונות צבעוניות נהדרות .הכל מבלי שנראה פנים כל שהן אלא רק בגדים,בדים,צעיפים.
לאחר הלידה האדם כבול במסגרת החיים.הוא רץ,נופל. יש גם שמחה וגם צער.
האדם חי בזוגות.לפעמים גם חד מיניים.
מה פרוש השם של המופע.בעיני אין לו כל חשיבות אך ב1926 פרויד השתמש בשם סזורה לתיאור החתך שבאקט הלידה.
יש הפסקה ברצף.קטיעה חדה ואחריה המשך.הלידה קוטעת את מה שהיה לפניה ודבר חדש מתחיל.
15 הם משתתפי המופע.כולם תלמידי השנה השלישית של ביה"ס לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים.אין תפקידים מוגדרים למשתתפים.אין כאמור פנים.כולם מבצעים את המוטל עליהם בכשרון,במרץ בשמחה והתמדה.
לחלק מהם כושר גופני רב ורואים את הזיעה המכסה את גופם(דוגמה-יניב חן ואילון קורח הטובים מאוד).היחיד שפניו גלוים כל הזמן הוא אלעד אטיאס המרשים בתנועותיו האיטיות והמדודות.רוני דותן הרשימה כתינוקת הנולדת בעזרתו של נדב צדקה.מענין היה לראות את צורת פניו של רענן פז מתחת לשמלתה של נועה הופשטטר כעובר בבטן אימו.
קשה לציין את שמות כולם ואם צינתי מישהו אין זה אומר שהאחרים שלא צוינו לא היו בסדר.פשוט בגלל אופי המופע קשה היה לזהות בשמות פנים לא מוכרות לי.
בסוף כולם נכנסים לאקסטזה.שמחת החיים.הכל נמשך לפי הסדר. ממשיכים בקצב החיים כסדרו .
לראות או לא לראות:לא הכל מובן במופע.יש מרחב רב לדמיון אך הכל אורגינלי,מיוחד מענין יפה ואסטטי.מחול,פנטומימה,תנועה ,רעיון.הכל מקסים.מופע מרהיב הן ברעיון והן ביופי על הבמה.מומלץ בחום לראותו אם בהמשך יוצג מחדש.
נכתב על ידי elybikoret , 16/11/2008 16:14
אליביקורת
